מפגש עם פחד וכאב

"גם אני חליתי בסרטן השד", רמת השרון, 25.1.13

• תודה לגלית בן-סימון.
• הסיפור שלי. משמעות המפגש עם פחד וכאב בתוך ההתמודדות עם הסרטן ועם החיים: המפתח למעבר מפחד מוות לשמחת חיים.
• החיים שלנו נשלטים על-ידי הפחד. הפחד גורם לנו לנסות כל הזמן להימנע מכאב.

ביאליק כתב:

"אם אצבע אחת של אדם נלחצת בין הדלת והמזוזה, כל האדם כולו מתכנס לתוך האצבע הזאת, ועם שהוא נתון בגלות ובשפלות – אין מכאוב כמכאובו, ודאגתו (זו) קודמת לכל דבר. הכל נדחה לפי שעה אל הצד מפני הדאגה הזאת".

המטרה בסדנה היום: לנסות ללמד את התודעה עוד אפשרויות, חוץ מאשר "להתכנס לתוך האצבע הזאת" ולטבוע בפחד ובכאב. עניין של תרגול. משתנה, מתפתח, תהליך.

• שחייה נגד הזרם. בעולם המערבי של ימינו מושקעים משאבים עצומים מושקעים על-מנת למנוע מאנשים/נשים לחוש כאב.
• למה זה כדאי? למה להיפגש עם הכאב והפחד? למה לא להימנע מהמפגש הזה?

1. אין חיים ללא כאב. אין חיים בלי מוות. אין שמחת חיים כל עוד יש ניסיון לשלוט בכאב ולהימנע מלהרגיש את הפחד.
2. הימנעות מפחד ומכאב שואבת את מרבית האנרגיה שלנו, והאנרגיה שנותרת לנו זמינה כדי לחיות, וודאי כדי להחלים ממחלה קשה, מצטמצמת מאוד.
3. החיים לא תואמים לאמונות שלנו, לניסיונות ההתנתקות והבריחה שלנו.

מבנה הסדנה:

חלק ראשון: מדיטציה לתרגול החוויה של החיים בגוף.

חלק שני: התמודדות עם כאב.

חלק שלישי: פחד, בעיקר פחד מהמוות, כיוון שכל הפחדים האחרים הם נגזרת של הפחד מהמוות, או צל חיוור שלו.

חלק רביעי: סיכום, משובים, ולסיום – מדיטציה קצרה סביב כוח החיים והאהבה.

מדיטציה על כח החיים.

• הרפיה ראשונית. לנשום, לשבת, ידיים על הברכיים, להיות שקטים ושמחים, לתת לי ללוות אתכם פנימה. תנו לחלק התחתון של הגוף להרפות לתוך התמיכה של הכסא או המזרן והכרית, ומתוך ההרפיה הזו, תנו לעמוד השדרה לצמוח מעלה, ולגוף להתלות רפוי על עמוד השדרה, כמו מפרש על תורן.
• נתחיל להיזכר איך הגענו לכאן היום, נעבור במהירות על הבוקר הזה בעזרת התודעה שלנו, וניקח איזה רגע כדי לעשות שוב את הדרך שעשינו עד לכאן.
• הגוף שלנו פה. הבה נוודא שגם התודעה שלנו פה. כבר הגענו. אנחנו יכולים לעשות עכשיו מאמץ להשאיר מאחור את המוח החושב שלנו, את התכניות והטרדות והספקות, ולהזמין מתוכנו חלקים אחרים, אולי אפילו חלקים פחות מוכרים לנו, שילוו אותנו במשך היום.
• אז הגוף שלנו פה. אולי גם התודעה שלנו כבר פה. כעת, ניתן לנפש שלנו לנוח בחיק הגוף והתודעה. נרפה את הנפש, כמו הייתה שריר. נשחרר את הפחדים והדאגות שאחוזים בנפש שלנו. נזמין מתוכנו איכות אחרת, או אולי פשוט ננוח לרגע.
• הגוף שלנו פה, התודעה שלנו פה. הנפש שלנו, גם היא כבר פה, נחה בחיק הגוף והתודעה. כעת, הבה נוודא שהנשימה שלנו גם היא פה. נישאר רגע עם הנשימה שלנו. שימו לב לשאיפה, ולנשיפה. שימו לב לשאיפה ולנשיפה, כאילו אתן מרגישות את ההבדל ביניהן בפעם הראשונה. כשאנחנו שואפים, אנחנו לוקחים אוויר פנימה, מכניסים אלינו משהו מהעולם, וכשאנחנו נושפים, אנחנו מוציאים מתוכנו משהו החוצה, אל העולם.
• אז אנחנו פה… הגוף שלנו… התודעה שלנו… הנפש שלנו פה… אולי גם הנשימה שלנו כבר פה…
• ברגעים הבאים, נסו להיות עם התודעה בתוך הגוף, ולהתחבר לתחושה של חיות בגוף הזה. אפשר להתמקד בכפות הידיים, במפגש בין כפות הידיים לבין הירכיים או בין כף יד לכף יד. נרגיש את נקודות המפגש בין האיברים שלנו, ונתמקד ממש בנקודות המפגש האלה… ננסה להרגיש את האנרגיה שזורמת בתוך הגוף, בתוך העור הזה שמבדיל בינינו לבין העולם סביבנו. ננסה להרגיש את האופן בו הנשימה מזרימה לתוך הגוף אנרגיה של חיים. נרגיש את העקצוץ בקצות האצבעות, את האצבעות שמרגישות את עצמן נוגעות זו בזו, או את כפות הידיים שנוגעות בירכיים. נרגיש את החיים שחיים את עצמם בתוך הגוף הזה, החיים שמבעבעים בגוף הזה, אנרגיה של חיים שאינה כבולה לדבר.
• …לאט לאט, נחזור להיות מודעים לחדר הזה, שהוא בית לחוויות שנעבור ביום הזה. לאט לאט נחזור להיות מודעות לקבוצה הזאת, שגם היא סוג של בית למשך היום הזה… התודעה של כולנו, התודעה הגדולה הזאת שהיא אנחנו כעת נאספת כאן. בואו ניתן לה כמה רגעים כדי להיאסף לאט ולהגיע לרגע הזה.
• כשאתן מרגישות ממש כאן, אתן מוזמנות לפתוח את העיניים.
• עם האנרגיה הזאת, של החיים, נפנה לעסוק בכאב ובפחד.

כאב:

כאב אינו רק עניין פיזי. זהו סינדרום המורכב ממרכיבים פיזיים, מחשבתיים, ורגשיים. ברמה הפיזית יש תחושה, בעוצמות משתנות. ברמת המחשבה יש את הפרשנות שלנו לתחושה הפיזית, השיפוט שלנו אותה, ולפעמים כל מיני מחשבות שליליות וספקולציות קטסטרופליות לגבי העתיד. ברמה הרגשית יהיו בדרך-כלל רגשות כמו פחד, כעס, חוסר אונים, דחייה של הכאב, השתוקקות להפסקת הכאב.

הסינדרום כולו יוצר איזה כיווץ בגוף, שמוביל לנשימה שטחית, ואז לכיווץ נוסף, ולהחמרה של הכאב. המרכיבים המחשבתיים והרגשיים גורמים לחוויה שלנו את הכאב להיות קשה הרבה יותר. לכן חשוב לטפל בעניינים הלא פתורים שלנו, בפחדים שלנו.

מה עוזר בהתמודדות עם כאב?

• לחקור את הכאב.
• לעבור על קווי המתאר של הכאב: התודעה נאחזת בכאב, וחושבת בניגודים: יש/אין. ההתמקדות בקווי המתאר מבלבלת את התודעה, ולכמה רגעים לא ברור אם יש או אין כאב.
• התמקדות באבר/איזור של הגוף שאין בו כאב בכלל. שוב, זו הסטה של התודעה, שחרור מהנטייה של התודעה להיצמד לכאב.
• להכיר בכאב. לקבל אותו. להתמסר. להפסיק את המאבק. המאבק גורם להתכווצות ולנשימה שטוחה, מה שמוביל להחמרה של הכאב. המאבק מייצר המון סבל, כיוון שאנחנו כל הזמן נאבקים לא להרגיש את מה שאנחנו מרגישים, יש בנו דחייה של הדברים כפי שהם.
• צחוק. אנדורפינים מקלים על כאב. זו עובדה מוכחת מחקרית, שצחוק מקטין את השימוש במשככי כאבים. יש ב- Utube המון קטעים מצחיקים (מונטי פייטון, גורי אלפי ב"ארץ נהדרת"). אתמול סבלתי מכאב שניים רציני בעקבות טיפול שורש, ובכל פעם שהכאב התגבר צפיתי בכמה דקות של גורי אלפי ב- Utube, ובדקתי את האפקט של זה, וזה עובד לא רע בכלל.
• פעילות גופנית מתונה. הליכה, שחיה. יוגה. יש תנוחות מסוימות שיכולות מאוד להקל על כאבים, חשוב להתייעץ עם מומחים ליוגה טיפולית ולמצוא את התנוחות המתאימות לעניין המדובר.
• טיפול אלטרנטיבי. דיקור יכול להקל על כאבים. טיפולים אנרגטיים, טיפול בעזרת קערות טיבטיות, רייקי, הילינג. הרבה בעיות שנדמה לנו שהן כרוניות, כמו כאבי גב ומפרקים בעקבות ניתוחים או מסיבות אחרות ניתנות לטיפול ולשיפור בעזרת אוסטיאופתיה, שיאצו או עיסוי רפואי עדין.
• דמיון מודרך.
• הסחת דעת: נגינה בפסנתר. ציור. טיול בטבע. כאשר התודעה משוקעת במשהו אחר, הכאב נדחק הצידה.
• תפילה, פניה לאנרגיה מרפאה.
• הידיעה ש"הכל חולף". זהו טבע הדברים, וזה לא קשור אלינו, ולא אישי בכלל. מכיוון שהחוויה יכולה להיות כה טוטלית, שהיא נחווית כמו נצח, כדאי להזכיר לעצמנו גם בשיא הכאב שזה יעבור. אפשר לנסות לשים לב לאיכויות המשתנות של הכאב. לרגעים של חסד בהם הוא נעלם.

***

התרגיל הבא מכוון להשעיה של הרגש והמחשבה, התמקדות בתחושה הגופנית, ניסיון לפרק אותה למרכיביה. בדרך-כלל, החוויה הגולמית של הכאב אינה גרועה כמו הסינדרום כולו, שכולל את המחשבה והחרדה. אני אנחה את התרגיל. זכרו שכמו בכל תרגול, יש משמעות להתמדה, לאימון, וגם לאמון שלנו בתהליך. אם אני סובלת כאבים, ואני עושה את התרגיל כאשר הראש ממשיך לומר: "זה לא יעבוד בחיים", או "נו, מה קורה, לא קורה כלום", זה מקשה על האפשרות שלי להשתמש בכלי הזה באופן יעיל. יכול להיות שהכלי הזה לא מתאים לי. אולי אני צריכה לבסס את המדיטציה שלי עוד קצת לפני, או להיעזר באשת מקצוע שאני סומכת עליה.

תרגיל התמודדות עם פחד וכאב.

***

הפסקה: 15 דקות.

***

פחד:

פחד הוא סוג של כיווץ, תחושת אימה, שמאופיין לפעמים בתופעות כמו נשימה שטוחה, דופק מואץ, זיעה קרה, רעד, ומחשבות קטסטרופליות.

אחת האמירות השגורות ביותר ביחס לפחד: הפחד חשוב להישרדות שלנו.

איך נבחין בין פחד החשוב להישרדות לבין פחד שאינו חשוב להישרדות?

לפי מחקרים, הפחד היחיד שחשוב להישרדות הוא הפחד מרעשים פתאומיים חזקים, והפחד ממקומות גבוהים. שאר הפחדים הם פחדים שאינם מולדים, אלא נרכשים לאורך החיים.

הדרך הכי טובה להבחין בין פחד "ממשי" ושאינו "ממשי" היא לשאול את עצמנו שוב ושוב, האם מה שאני מפחדת ממנו קורה, או שאני מפחדת שיקרה.

מרק טווין: "בחיים שלי היו המון קטסטרופות. חלק קטן מהן גם התרחשו ממש…"

לפחד, כמו לכאב, יש נטייה להשתלט על כל שדה התודעה. אין "מעבר". פחד אינו מאפשר לנו לחשוב באופן בהיר. החשיבה שלנו נוקשה, מתארגנת בדיכוטומיה של טוב ורע, שחור ולבן. כשאנו מפחדות, אין בנו אהבה. אנחנו נוטים להיצמד לאסטרטגיות מסוימות באופן עיוור, מבלי לבחון את היעילות שלהן, ויכולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת.

סיפור של ברני סיגל, מתוך הספר "על אהבה, רפואה, ונסים":

"רופא המחלקה אמר לאחד הפציינטים שהוא עומד למות תוך שעה. האיש רץ אל החלון, מרים עיניו לשמיים ומתפלל: "אלוהים, הצל אותי!" מאי-שם עולה קול נפלא ומתנגן שאומר לו: "אל דאגה, אני אציל אותך". האיש נרגע וחוזר אל מיטתו.

הרופא בינתיים התייעץ על המקרה עם מנתח, ושניהם נכנסים אל חדרו של האיש. המנתח אומר: "אם אנתח אותך מיד, אני יכול להציל את חייך".

"אה, אני לא זקוק לכם. אלוהים יציל אותי".

כעבור שעה האיש מת, הוא מגיע לשמיים, הולך ישר לאלוהים ואומר לו: "מה קרה? אמרת שתציל אותי והנה אני כאן, מת".

"טמבל שכמוך", אמר לו אלוהים, "הרי שלחתי אליך מנתח כדי שיציל אותך…"

אז מה מפחיד אתכם?

כאב. מוות. פרידה. כשלון. דחייה. להיות לבד. מה שאנשים יגידו. עכבישים. נחשים. ג'וקים… מה עוד?

אנחנו פוחדים ממיליון דברים, והפחדים האלה הם לא טבעיים, והם מועברים הלאה בתורשה לילדים ולילדות שלנו, והם גורמים לבזבוז אנרגיה משווע. כמעט כל הפחדים נובעים מפחד מוות לא מטופל.

• אין הבדל בין פחד מהמוות לבין פחד מהחיים. זה אותו הפחד, מכיוון שהחיים והמוות כרוכים אלה באלה. אין שום תועלת בפחד מהמוות. הפחד הזה לא מועיל בהתמודדות עם המחלה, למשל. כאשר מי שמתמודדת עם מחלה מפחדת למות, או כאשר בני המשפחה שלה אחוזים בפחדים מפני מותה, או מפני מותם שלהם, יש לכך השלכות גרועות מאוד על ההתמודדות עם מה שצריך להתמודד, עם החיים שיש לחיות. הפחד בדרך-כלל גורם לצמצום ולהימנעות מהחיים, לקושי לקבל החלטות באופן בהיר, לספקות, ובאופן כללי, יותר קשה להתמודד עם האתגרים שהחיים מציבים בפנינו. אני ממליצה לכל אדם, המתמודד עם מחלה המאיימת על חייו או על חיי אהובים/ות, ובכלל לכל אדם המתמודד עם החיים, ללמוד לעשות משהו עם פחד המוות.

"אם באמת אתה רוצה לחיות, עליך להיות מוכן למות. מי הוא זה בתוכך המפחד מן המוות? האם החיים מפחדים מן המוות? זה בלתי אפשרי. כיצד יכולים החיים לפחד מהתהליך שלהם עצמם? משהו אחד בך מפחד. האגו. החיים והמוות אינם ניגודים. אגו והחיים הם ניגודים. האגו מנוגד לחיים ולמוות גם יחד. האגו מפחד לחיות, והוא מפחד למות… אם אתה חי, אתה מתקרב למוות… אנשים רבים אינם חיים ואינם מתים… אדם שהוא מלא חיים, מלא גם במוות".  (אושו, אמנות המיתה, עמ' 12-13).

• הבחנה בין פחד לבין עצב. הפרידה מהחיים, מהאהובים או האהובות, היא עצובה. אבל עצב איננו פחד. עצב הוא רגש שמרחיב את הלב שלנו, ולא מכווץ אותו, וחשוב לחוש בהבדל בין כיווץ הלב לבין התרחבותו.
• החיים הם מסתורין, אין בהם ביטחון. כאשר אנו מחפשים וודאות או ביטחון או שליטה, אנחנו לא חיים. החיים הם טוטליים ועלינו להיות מעורבים בהם לחלוטין.
• להתיידד עם הפחד: להתקרב אליו, להכיר אותו טוב יותר, לדעת לזהות אותו ואת אופני הפעולה שלו. באופן טבעי, רובנו מנסים רוב הזמן להתנתק מהפחד. אנחנו חשות אותו מתקרב ובורחות.
• בבריחה מפני הפחד, ולא משנה אם מדובר בפחד מפני מוות או בפחד מפני אהבה, אנו גוזלים מעצמנו את החיים שאנו יכולים לחיות, את החיים שמגיע לנו לחיות. אנו בורחים מפני הפחד כאשר אנו מנסים לשלוט בהתנהגות של אחרים או אחרות בסביבתנו. אנו בורחות מהפחד כאשר אנו ממלאות את לוח הזמנים שלנו בעבודה, בפגישות עם חברות, בטיפולים אלטרנטיביים. אנו בורחים מהפחד כאשר אנו עושים כל מה שהאונקולוג או הכירורגית אומרים לנו לעשות. אנו בורחות מהפחד כאשר אנו אומרות "אני אנצח את הסרטן הזה". לפעמים אנו בורחים מהפחד כאשר אנו אומרים "אני חי ברגע הזה". לפעמים, על-מנת לברוח מהתמודדות עם פחד, אנו מספרות לעצמנו שהפחד חשוב להישרדות שלנו.
• כאשר אנו חיים באמת, אין בנו ביטחון או וודאות או אשליה של שליטה, אבל גם אין בנו פחד מפני המוות. המוות הוא עוד חוויה בחיים האלה, חלק מההרפתקה של חיים כבן אדם. החיים מבעבעים בתוכנו, בכל אחת מאיתנו מפעמים חיים. והחיים הם לא דבר בטוח, למעשה, אפשר לומר שהחיים הם מחלה חשוכת מרפא, שכולנו נמות ממנה.

"ביטחון הוא בעיקר אמונה טפלה. הוא אינו קיים בטבע, ובני האדם על-פי-רוב אינם חיים בביטחון. הימנעות מסכנות אינה בטוחה יותר, לטווח ארוך, מהתמודדות ישירה עימן. החיים הם או הרפתקה נועזת או לא כלום." (הלן קלר).

אני רוצה שננסה בתרגיל הבא לבוא במגע עם הפחד, באופן הכי אמיתי וישיר שאנו יכולים. פחד נוטה להתגבר ולפעול באופן הכי גרוע כאשר לא מדברים עליו, ויש לו נטייה להתמוסס אם נוגעים בו נגיעה אמתית, במיוחד נגיעה אוהבת. אהבה היא התרופה הטובה ביותר שאני מכירה לפחד.

תרגיל בזוגות (15 דק'):

אחד מבני הזוג שואל את השנייה: מדוע את מפחדת מפני המוות?

לדבר במשך חמש דקות על הפחד מפני המוות. לנסות לדבר באופן שוטף, מבלי לעצור, מבלי לחשוב איך אני נשמע/ת. אם מי שמדבר משתתק לכמה שניות, להציג שוב בשקט ובעדינות את השאלה: מדוע אתה מפחד למות? מדוע את מפחדת למות?

השואל מנסה להיות פשוט נוכח, באופן הכי חי ונוכח, מבלי לשפוט, מבלי להנהן, מבלי להמהם. נסו להקשיב תוך חיבור ללב, נסו לחוש אהבה וחמלה כלפי הדובר/ת. במידה והדובר מדבר בשטף, לא להפריע, אם הוא או היא נעצרים, לשאול שוב. אפשר לדבר בעיניים עצומות, אם זה יותר נוח. לאחר חמש דקות, אני אתן סימן, נהיה כמה רגעים בשקט, כל אחד ואחת עם עצמו, בעיניים עצומות. לא להגיב לדברים של האחר/ת, פשוט לתת להם להדהד בתוכנו.

לאחר כמה רגעים של שקט, אני אתן אות להחליף את התפקידים.

העניין הוא לעשות עבודה עצמית, בעזרת הנוכחות האוהבת והמאפשרת של בן או בת זוג לתרגיל.

לסיום: כמה רגעים של שקט, בעיניים עצומות. לפקוח את העיניים, להביט בעיניים, לחלוק את האינטימיות הזאת, להכיר תודה.

***

סיכום:

האם מישהו/מישהי רוצים לשתף במשהו מהחוויה שלהם/ן?

(סיפור חסידי: כמה אנחנו באמת חיים בחיים שלנו?)

***

העברת משובים, ודף כתובות מייל.

מדיטציה לסיכום:

להרגיש חיים. לחיות עכשיו, בגוף הזה, על מכאוביו, על האתגרים הבריאותיים שהוא מציב בפנינו. לחוות את הפחדים, ולהשקות אותם באהבה ובתודה. לקבל את החיים כפי שהם מופיעים בי ומתחוללים בי בכל רגע ורגע.

לפקוח את העיניים, להתבונן בנו, במשתתפים ובמשתתפות, להודות לנו על העבודה שהעזנו לעשות כאן היום, להודות לאחרים ולאחרות שאפשרו את העבודה הזו, לבקש מעצמנו להמשיך את התהליך הזה.

אם אנחנו מוכנות שוב ושוב לפגוש את הפחד ואת הכאב, להביט בהם, לחוש אותם, קורה משהו בתהליך הזה, ומשתחררת אנרגיה שהייתה עצורה בהם. האנרגיה הזו היא אנרגיה של חיים, של שמחה, של שמחה בחיים כפי שהם באים בכל רגע ורגע.